קבלת לשון הרע והתיקון לכך

קבלת לשון הרע והתיקון לכך

והנה קיים איסור גם לקבל לשון הרע ורכילות, דהיינו לאַמת בלבו את הדברים ששמע – שהגנות אכן נכונה, ואף לשמוע הגנות בלי לקבלהּ – אסור.

 

ותיקון למי שקבל או שמע, שמיד ישתדל להעביר את הגנות מלבו, ולמצוא זכות כלשהי על המסופר, ולהשתדל להאמין כי לא יתכן הדבר שסופר עליו.

 

להתרחק מחבורת מספרי לשון הרע

 

והגדר הגדול לכל עניין לשון הרע, הוא שלא לשבת בין חבורת מספרי לשון הרע, ולא להתחבר ולא לדבר עם פוחזים שכאלה, ויקיים בעצמו “בד קדש ילבש”, שישב לבד ואז “קודש ילבש”, ולא כיושבי קרנות הרצים לבאר שחת.

 

ולעולם יקיים אדם בעצמו ס’ ע’ פ’ צ’, דהיינו ס’גור ע’ין פ’ה צ’דיק, מי שסוגר בזמן עיניו ופיו – הריהו צדיק (בשם רלוי”צ מברדיטשב). והשם יתברך יעזרנו על דבר כבוד שמו לשמור מחסום לפינו ולאזנינו, והוא יתברך ישמור מצרות נפשנו. אמן.

מתנה

 

המטרה אהבת חברים

 

נאמר בגמרא (שבת י:) כי הנותן מתנה לחברו צריך להודיעו, ופירש רש”י: שצריך להודיעו על מנת שידע מי הוא הנותן, שמתוך כך יהא אוהבו. ע”כ. הרי שיש עניין בנתינת מתנה לחברו, שעל ידי כך באים לידי אהבה ואחוה.

 

ואין זה סותר לעניין “מתן בסתר”, כי עניין זה הוא כאשר נותן לעניים בתורת צדקה, ובכדי שלא יתביישו נותן בסתר, אבל לחברו שאינו עני ואינו נותן בתורת צדקה, אלא בתורת מתנה, וממילא לא יתבייש, בזה צריך להודיעו, כדי להרבות ביניהם אהבה ואחוה, ולא יעשה בסתר (וע’ שבת י: תוד”ה נותן).

 

מצוה לגרום אהבה ואחוה

 

והנה מצוּוִים אנו לאהוב אחד את השני ולגרום לאחדות, לאהבה ואחוה, שלום ורעות, שנאמר “ואהבת לרעך כמוך”, “לא תשנא את אחיך בלבבך” וכו’.

 

הנה כי כן, ראוי הוא שמִדי פעם, יתן אחד לחברו מתנה שיודע בחברו כי שמח הוא במתנה כזו, ועל ידי כך יהא אוהבו. וזו לשון רש”י (ברכות ח. ד”ה פדה): גמילות חסדים נמי שלום הוא (גם היא נקראת “שלום”), שמתוך שגומל חסד בגופו לחברו, מכיר שהוא אוהבו, ובא לידי אחוה ושלום. ע”כ. וכן העניין במתנה.

 

ובזה יש לפרש בס”ד מאמר חז”ל “גדולה לגימה שמקרבת את הרחוקים” (סנהדרין קג:), דהיינו שניים שהיו רחוקים ביחסים ביניהם, ולא קרובים באהבה ורעות, עתה על ידי הלגימה שנתן איש לרעהו יתקרבו הרחוקים. וכן במתנה.