עצה להנצל מן הכעס

עצה להנצל מן הכעס

ובספר “ארחות צדיקים” (שער הכעס) מובאת עצה להנצל מן הכעס, שבזמן שיש לו על מה לכעוס ורוצה לכעוס, יחסום פיו ולא יאמר אף מילה, ועל כל פנים אם ירצה לדבר, ידבר בנחת (וע’ ב”איגרת הרמב”ן”). ובתוך כך יחשוב כי הכל משמים, ובינתיים ירגע מכעסו.

 

ויש לומר בס”ד כי לכן שבחו חז”ל את הבולם פיו בשעת מריבה (חולין פט.), משום שזוהי אמנם משימה קשה בעת הכעס, והמתגבר על יצרו ועוצר רוחו מלכעוס – הרי זה באמת גיבור, וכן אמר שלמה בחכמתו: “טוב ארך אפיים מגיבור, ומושל ברוחו מלוכד עיר” (משלי טז).

 

ואשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים, הם היצר הרע ושלוחיו, ויוכל לתת מעצור לנפשו, ולא יכעס “כסוס כפרד אין הבין”, אלא “במתג ורסן עדיו לבלום” ואזי – “בל קרוב אליך” – היצר הרע (ר’ תהלים לב).

דרך ישרה שידבק בה האדם

 

נאמר במשנה (אבות ב) כי הדרך הישרה שידבק בה האדם היא “לב טוב”. דהיינו לב החושב תמיד רק בכיוון חיובי.

 

וטעם לכך כתב רבינו יונה: “משום שזוהי המעולה שבמדות המתוקנות, מפני שכל המידות נובעות מן הלב, ובזמן שלבו טוב – כל מדותיו ישרות ודעותיו נכונות, ונמצא שמח בחלקו ומתחבר עם הטובים, ואינו חפץ אלא בדבר שיש בו תועלת ולא הפסד”.