עונש למחבל

עונש למחבל

וזה המצורע, שמוציא שם רע (ר’ ויק”ר טז, ו) – בא להפריד בין נשמות ישראל הקדושות, ומחבל בכך בכרם ה’ צבאות, ועל כך נאמר (שיר השירים ב) “אחזו לנו שועלים, שועלים קטנים מחבלים כרמים”, כי מאוד מקפיד השם יתברך בקיום אחדותם של ישראל, ויֹאחז ויעניש כל המנסה לחבל באחדותם.

עבירה שעבירות רבות כלולות בה

לכן מה מאוד צריכים להשמר מלשון הרע, ובפרט שהרי בכל סיפור לשון הרע עובר חלילה גם בהרבה מצוות עשה, לא תעשה, וקללות “ארור” משמים, ה’ יצילנו (כאשר מנה בפתיחת “חפץ חיים”).

באופן שעוון זה חמור אף מאכילת חזיר, אשר כל העם בורח מעבירה זו כְּמִן האש, ולוּ חכמו ישכילו כי על אכילת חזיר לאו אחד ועל לשון הרע, כמה וכמה.

גדר לשון הרע

ובקיצור נמרץ ננסה בס”ד לבאר עניין האיסור ותיקונו (על פי ספר “חפץ חיים”). לשון הרע – הוא המספר בגנות חברו, כל גנות שהיא, בין מצד גשמיותו, אם פגומה היא במום וכד’, בין מצד רוחניותו, אם פגומה היא במידות רעות, מעשים רעים, שאינו חכם וכד’.

כל גנות, אף אם אמיתית היא ואינו משקר – אסורה! (ואילו המשקר נקרא “מוציא שם רע”, משום שלא רק גינה, אלא אף שיקר, ועוונו חמור יותר).

רכילות – שאינו אומר גנות על השני, אלא מספר מה שאחד אמר על חבירו או עשה לו, כאשר אינו יודע בבירור שבעיני השומע – אותו דיבור או מעשה – הגון הוא, שאם יספר, שמא אינו הגון הוא בעיני השומע, ויבוא על ידי כך למחלוקת ומריבה עם המסופר.

וכל שכן כאשר יודע שאין עניין הסיפור הגון בעיני השומע, שאיסור גמור הוא, שהרי גם מתכוין הוא לגנות את הזולת.

אבק לשון הרע

אבק לשון הרע הוא שאינו אומר הגנות ממש, אלא אומר או רומז כי בעצם יש גנות. בין אם ניכר כן מתוך דבריו, כגון שאומר: “איני רוצה לספר על פלוני לשון הרע”, הרי משמע שיש מה לספר.

ובין אם כן ניכר מתוך תנועותיו, וכגון ששאלוהו היכן יש אש, ואמר “בבית פלוני שמבשלים שם הרבה”, הנה אמר האומר דבר המשתמע לשתי פנים.

ובכן, אם ניכר מתנועותיו שהתכוין לגנות, שאוכלים שם הרבה לשם זלילה וסביאה, עבר איסור משום “אבק לשון הרע”, ואם לא ניכר כן, אלא ניתן להבין מדבריו כי יש שם הרבה נפשות ולכן מבשלים הרבה – מותר.

וכן כאשר הוא לא דיבר, אך גרם שאחרים ידברו לשון הרע, כגון ששיבח אדם בפני שונאיו, שברור הדבר כי לאחר שישמעו יִדְרכו לשונם לדבר בגנותו, הרי זה אסור לספר להם בשבחו. וזהו אבק לשון הרע.

תיקון ללשון הרע

ותיקונו של כל אחד הוא (כאשר נתגנה המסופר בעיני השומעים או ניזק): בין אדם לחברו – שילך אל חברו ויבקש ממנו סליחה ומחילה על מה שאמר עליו, וישתדל בכל כוחו לפייסו ולבקשו שלא יקפיד עליו.

ובתנאי שידיעת האדם המסופר מעצם הסיפור עליו לא תביא תקלות חמורות יותר, כהבערת המחלוקת יותר, חילול השם וכד’.

ובין אדם למקום – יעשה חרטה, וידוי, וקבלה לעתיד – שלא ישוב לעשות כן.