למצוא את הזמן המתאים ביותר

למצוא את הזמן המתאים ביותר

 

לכן צריכים להשתדל בכל עוז, לקבוע זמן מסוים אשר בדרך כלל פנוי הוא מטרדות ועסקים שונים, ובו יקבע עתו ללימוד התורה הקדושה, ואותו לא יבטל בשום אופן ויהי מה, לכן ישתדל למצוא זמן שיעמוד בכך.

 

אם לא הספיק ללמוד באותו יום

 

ואם קרה חלילה ולא הספיק ללמוד באחד הימים באותו זמן קבוע, מסיבה הכרחית כלשהי, ישלים זמן הלימוד בטרם שכבו לישון. כמו שנאמר בגמרא (ערובין סה. וש”ע או”ח סי’ רלח).

 

ולכן לפני שקובע את אותו זמן ואותו לימוד מסוימים, יאמר כי בלי נדר מקבל הוא על עצמו ללמוד כך וכך בזמן פלוני, בכדי להנצל מעוון נדרים (אחרונים לאו”ח סי’ רלח).

 

שעורים בכל חלקי התורה

 

ומוטב לאדם כי יקבע לעצמו שיעורים בכל חלקי התורה, דהיינו שילמד בכל יום מעט מקרא, משנה, גמרא, מדרש, זוהר, מוסר, תהלים והלכות. ויוסיף כעניינו וכיד ה’ הטובה עליו (ועיין ב”ספר חסידים” סי’ תתקלט). והעיקר, שהוא החיובי והנצרך ביותר מכולם, הוא לימוד הלכות, למען דעת כיצד יתנהג בימי חיי הבלו.

 

והמומלץ לכתחילה לבעלי בתים שזמנם מצומצם מאוד, הוא לעבוד עבודה תמ”ה, דהיינו ת’הלים מ’וסר ה’לכות, תהלים החודשי (לסיים בחודש), עמוד מוסר, ושתי הלכות. והכל תוך כדי עיון והפקת לקחים למעשה כיצד לעבוד את יוצרנו יתברך.

 

אופן הלימוד

 

ויכוין בלימודו לשם שמים, על מנת לשמור לעשות ולקיים את כל דברי תלמוד תורת השם יתברך באהבה. ויכוין שיעלה לימוד זה לנחת רוח לפני השם יתברך. וישתדל ללמוד בחבורה (ר’ ברכות סג:) עם תלמיד חכם ירא שמים, שיסביר כראוי את הנלמד, או לפחות עם “חברותא” ירא שמים משכיל על דבר.

 

להעדיף לימוד הלכה

 

ותמיד יעדיף את לימוד ההלכה יותר מן הכל, אף יותר מלימוד הגמרא, ולכן אם אין לו אפשרות אלא לשיעור אחד, או שיעור בגמרא (בדף היומי וכד’) או שיעור בהלכה הנמסר מפי תלמיד חכם הבקי בהוראה, יעדיף את לימוד ההלכה.

 

ואם יוכל לקיים “טובים השניים מן האחד”, שילמד גם גמרא וגם הלכה אשרי חלקו, אך אם יש לו אפשרות לאחד מהם, יש להעדיף ללא ספק לימוד הלכה (שו”ת יחוה דעת ח”ו סי’ נב, וע’ ב”שיחות הר”ן” סי’ כט).

 

ההלכות הנצרכות יותר – קודמות

 

והנה גם בהלכות – יש מצויות ונצרכות יותר כהלכות שבת, טהרת המשפחה, כשרות המטבח והמאכלים, ברכות, נטילת ידים, ועוד, ויש מצויות פחות. ולכן ישתדל בראשית ללמוד את אלה, כי תדיר (רגיל ומצוי) ושאינו תדיר – תדיר קודם (זבחים פט. וע’ ברכות מט. ברכת מזונא כו’ ו”ספר חסידים” סי’ תתריא).

 

ועל אדם זה נאמר “הלומד על מנת לעשות, מספיקין בידו ללמוד וללמד לשמור ולעשות” (אבות ד).

 

שלבי הלימוד

 

ורגילים היינו לומר כי בלימוד ארבעה שלבים: האחד, קריאת הדברים והוצאתם בפה, השני, התבוננות בפיסקא אשר למד, שיגביה עיניו מן הספר וינסה להבין היטב את אשר למד, השלישי, הפקת לקחים למעשה מן הנלמד, והרביעי, תפלה מלבו וכלשונו להשם יתברך שיזכהו לקיים את אשר הסיק למעשה.

 

וסימנך לעניין זה: “קְהִלַת”, ק’ריאה, ה’בנה, ל’קח, ת’פלה, “תורה ציוה לנו משה מורשה קהִלת יעקב”.

 

תפלה על הלימוד

 

ויתפלל תמיד להשם יתברך שיזכהו להבין כראוי את כל אשר ילמד, ושלא תצא תקלה מתחת ידו חלילה – לעשות מעשה על פי הבנה בלתי נכונה.

 

ויאמר את הנוסח הנאמר לפני הלימוד (שלא יארע וכו’), ובסיימו קביעות לימודו, יאמר הנוסח שלאחר הלימוד (מודה אני וכו’), כי כן נפסק להלכה (שו”ע או”ח סי’ קי).

 

וידוע תדע כי כאשר לומד, ומתפלל להשם יתברך על כל פרט ופרט מהנלמד – שיזכה לקיימו, בכך יוכל להגיע ל”תורה לשמה” (ר’ ב”אגרת הרמב”ן”) שהיא מעלה גדולה מאוד אשרי הזוכה לה.