חומרת לשון הרע

חומרת לשון הרע

נאמר בספר ויקרא (פרק יט) “לא תלך רכיל בעמך”, וכן נאמר (שמות כג) “לא תשא שמע שוא”. לימדתנו התורה הקדושה כי אסור לספר לשון הרע ורכילות, אסור לקבל, ואסור אף לשמוע (גם מבלי לקבל).

 

והדבר כל כך חמור, עד שאמרו חז”ל כי על שלוש עבירות נפרעין מן האדם בעולם הזה, ואין לו חלק לעולם הבא: עבודה זרה, גילוי עריות, שפיכות דמים, והוסיפו לאמור כי לשון הרע כנגד כולם (ר’ ערכין טו: ורמב”ם הל’ דעות ז, ג).

 

ואמרו עוד, כי כל המספר לשון הרע, כאילו כפר בעיקר רחמנא ליצלן (שם). והאריכו חז”ל בחומרת עוון זה ובעונשי העובר עליו ואכמ”ל.

 

עיכוב הגאולה והרג בני אדם

 

ומובא בהקדמת ספר “חפץ חיים” (שכולו מדבר על ענייני לשון הרע) בשם הזוהר כי בסיפור לשון הרע, מעורר את המקטרג הגדול לקטרג על עם ישראל, ומשום כך נהרגים כמה אנשים בכמה מדינות.

 

ועוד, כי מונע דיבורי קדושה מלעלות, ואם כן – צדיק מה פעל – אם אין דברי תורתו ותפילתו עולים למקומם. ועוד, כי על ידי זה מעכב את הגאולה וביאת משיח צדקנו. ע”ש.

 

לשון הרע גורמת לחוסר אחדות

 

ועוד, שהרי המספר לשון הרע גורם למחלוקות ומריבות, ומפריד בין אנשים, כמצוי אצל בעלי לשון הרע, ובכך מפר הוא את האחדות שבכנסת ישראל, והרי מאוד רצה השם יתברך שתהיה בינינו אהבה ואחדות שלכן אמר: “ואהבת לרעך כמוך”, “לא תשנא את אחיך בלבבך” (ויקרא יט) וכו’.