דוד המלך והכעס

דוד המלך והכעס

וכך אמנם נהג דוד המלך ע”ה, שכאשר קיללו שמעי בן גרא “קללה נמרצת” וקשה עד מאוד, שפירושה: נואף, מואבי, רוצח, צורר, תועבה, ראשי תיבות נמרצ”ת כמאמר חז”ל (שבת קה.).

 

בכל זאת לא כעס דוד ולא חרה אפו בשמעי, אלא סבר כי “ה’ אמר לו קלל את דוד ומי יאמר לו מדוע עשית כן” (שמואל ב טז). ראו נא השקפת עולמו של דוד המלך החסיד!

 

ואמנם מתאים הדבר במיוחד לאופיו, כי עניו גדול היה, כמו שאמר על עצמו “ואנוכי תולעת ולא איש…” (תהלים כב), ואומר “ונקלותי עוד מזאת והייתי שפל בעיני” (שמואל ב ו).

 

הכועס – מגביר את כח יצרו הרע

 

והנה רעת הכעס גדולה עד מאוד, עד שאמרו חז”ל כי כל הכועס – כל מיני גיהנם שולטים בו (נדרים כב.). והכוונה יש לפרש בס”ד – שמגביר בעצמו כוחות היצר הרע וחייליו והם “כל מיני גיהנם”.

כי ידוע, שהכועס מחליף נשמתו הקדושה באחרת טמאה דסטרא אחרא חלילה (ר’ זוהר תצוה דקפ”ב ע”א, “מורה באצבע” סי’ א אות י), וממילא אין ספק כי ישלוט בו היצר הרע.

 

וכן משתמע מן המובא בגמרא (ברכות כט:) שאמר אליהו הנביא לרב יהודה “לא תרתח ולא תחטא”. ופירש רש”י – “לא תכעס, שמתוך הכעס אתה בא לידי חטא”. ע”כ.

 

והיינו משום שמגביר בעצמו את כוחות היצר הרע וכנ”ל (ור’ ב”שערי תשובה” שער א אות טז).